זכרונות קטנטנים




כשהייתי ילדה היה תלוי בחדרי בית קטן מעץ מחולק לתאים תאים למיניאטורות. אספתי חפצים קטנטנטים וקיבלתי כל מיני פסלונים במתנה שתפסו להם אבק שם על המדפונים של הבית. אבל כל כך אהבתי את הבית הקטן שלי, עם הגג האדום, שקנו לי ב"הפנינג" וריכז בתוכו את כל הפיצ'יפקסים שלי שהתחלפו להם פעם בכמה זמן.


היום הבתים למיניאטורות או מגירות הדפסים אם תרצו (לא מצאתי לזה שם יותר אטרקטיבי) חזרו לכותרות במסגרת אופנת ה"סבתא שיק" שמקיפה אותנו מכל עבר. אבל מאז שאני זוכרת את עצמי תלוי בביתנו אחד ענקי בסלון, והאהבה לפריט הזה כנראה עוברת אצלנו במשפחה בתורשה.

כשאמא שלי עלתה לארץ בסוף שנות ה70, היא טיילה לה בשוק הפשפשים ומצאה מגירת דפסים זרוקה לה ברחוב, צמוד לבית דפוס שבדיוק נסגר. היא אספה אותה לביתנו ומאז, אותה מגירה הפכה לפריט האמנותי המרכזי בבית. היא אספה מיניאטורות וחפצים מטיולים ברחבי העולם, קיבלה מכל בני הבית מזכרות ומתנות. אפילו צעצועים מביצת הפתעה ותמונות פספורט חביבות כיכבו שם.

באוסף של אמא שלי יש את הפריטים המתחלפים, סתם כי נמאס מהם או כי נשברו... אבל יש גם את הקבועים הסנטימנטליים. הספרים הקטנטנים מהשוק בלונדון שקנתה כשטיילה שם פעם מזמן ו"הדג זהב" הנצחי שקיבלה מאחי הבכור מהטיול שלו לפולין לפני יותר מ25 שנה... המגוון רחב ומפתיע ואין חוקים. הבית מקבל לתוכו את כולם.

לצערי אני לא יכולה לצלם ולהעלות לכאן את הבית של אמא שלי כי בדיוק היא עברה דירה והכל עדיין ארוז...

אז כמו שציינתי, העניין הזה עבר בתורשה ולפני כמה שנים רכשתי את הבית הראשון שלי במהלך ירח הדבש בדרום אפריקה. ולפני שנתיים קניתי את השני - מגירת דפוס אותנטית ומהממת (ולצערי גם קטנה כי לא היה מקום במזוודה) משוק פורטבלו בלונדון. יחד עם המגירה קניתי כמה אותיות דפוס שמרכיבות את השם משפחה שלנו ועוד כמה מזכרות מאנגליה.



הבתים שלי מלאים בזכרונות. זה מה שהכי כיף בפריטים המהממים האלו (בנוסף לכך שהם אוספים בצורה אסתטית את כל הג'אנק של הבית). מאחורי החפצים החמודים יש סיפור לכל אחד ואחד מהם.
הטבעת שאיתה בעלי הציע לי נישואים. עגלת תינוק קטנטנה שקנינו כשהייתי בהריון, פסלון מבעלי מאמסטרדם, ועוגה מיניאטורית שקניתי בשוק עם אמא שלי.




אמרנו שזה גנטי?! אמרנו. כששאלתי את האחיינית שלי מה תרצה ליום הולדתה היא אמרה שהיא רוצה בית כמו של סבתא ושלי.
אז חיפשתי וחיפשתי וחיפשתי. ומצאתי. אבל רק בשוק הפשפשים. האלו מהשוק, כמו שאמא שלי מצאה אז בסבנטיז זרוק ברחוב, עולים היום 250 ש"ח צפונה ורובם במצב לא משהו. אכולי טרמיטים או עם מדפים שבורים. עתיקים וקצת מבוגרים מדי לדעתי. פחות מתאימים לילדה שחוגגת יום הולדת 7.

אז מה עושים? מכינים!
וזה הרבה יותר פשוט ממה שאתן חושבות.

דבר ראשון, קופצים למעוז הDIY "מקס סטוק" וקונים קופסאות תכשיטים ב15 ש"ח. אפשר לחבר ביחד כמה קופסאות. אני הכנתי בתים מ2 ומ4 קופסאות.




מפרקים את המכסים עם מברג. אפשר לשמור את החיבורים ולחברם בחזרה אחרי הצביעה כעיטור נוסף לבתים.





מדביקים בדבק מתאים להדבקת עץ (אפילו דבק פלסטיק איכותי מספיק).



מחזקים בעזרת ברגים את ההדבקה.



ועכשיו צובעים. אני משתמשת בצבעי ספריי של קפזולה.




אחרי הצביעה מחזירים את החיבורים והסוגרים של הקופסא המקורית. אופציה נוספת היא לקשט בניירות צבעוניים את התאים, להוסיף מדבקות, כפתורים, להיעזר בוואשי טייפ ועוד.








לצד האחורי מבריגים מתלה קטן, כמו של מסגרות לתמונות שניתן להשיג בכל חנות יצירה או לפרק ממסגרת תמונה ישנה.

יצירה מקסימה ושימושית ויחסית פשוטה לעשיה, גם עם ילדים.

בהצלחה!

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...