2 במחיר 1 - חלק א' - מוס לימון

בחודש האחרון אני חופרת לאח שלי שיארגן לי פרחים מהממים כמו שהוא הביא לאשתו- פרוטיאות, שדרך אגב זה הפרח הדרום אפריקאי הלאומי. אז אחרי כמה וכמה טלפונים ותזכורות, סוף סוף, ביום חמישי האחרון הוא הביא לי את הפרחים.

בתמורה וכדי להיות אחות נחמדה וטובה,  נתתי לו לבחור איזה קינוח הוא רוצה שאני אכין לארוחה המשפחתית בסוף השבוע. שאלתי אותו: "מוס לימון או מוס שוקולד?" שאלה פשוטה נכון? תשובה אמורה להיות בשני מילים בלבד!

אך לא כך היה.... בקצרה אני אספר שהוא אמר לי להפסיק לשאול שאלות מטומטמות, שאני יורה לעצמי ברגל, ושעכשיו אין לי הרבה ברירות ואני צריכה להכין את שני הקינוחים.

לכבוד הנסיעה של אמי לדרום אפריקה התכנסנו כל בני המשפחה לארוחת צהריים "מסורתית" בבית משפחת פילד- היה אחלה על האש, כמו תמיד: 4 סוגי בשר, 3 סלטים, 2 קינוחים ו-אח אחד מפונק.

הפוסט הזה טיפה ארוך כי יש בו 2 מתכונים ומאחר ואני עצלנית אני אחלק אותו ל-2.  נתחיל מהמוס לימון, ומחר (בלי נדר) אני אעלה את פוסט המושקע יותר למוס שוקולד. עוגת מוס לימון: את המתכון הזה מצאתי בספר הנהדר של אורנה ואלה. הכנתי אותו כמה פעמים בעבר ותמיד הוא יצא מאוד מוצלח. הפעם, במקום להכין את העוגה בתבנית אחת, חילקתי את המתכון ל-14 כוסיות אישיות. (כוסיות הכוונה לכוסות קטנות כמובן ולא למילת הגנאי לנשים...)

מצרכים: 1 ושני שליש כוסות (170 גר') פתי בר מרוסקים (אפשר במעבד מזון או עם מערוך ושקית) 100 גר' חמאה מומסת שתי כפיות אבקת ג'לטין מהולות ב 1/4 כוס מים חצי כוס (120 מל') מיץ לימון שלושת רבעי כוס סוכר (160 גר') 4 חלמונים 4 חלבונים 1 כף סוכר קורט מלח מיכל 1 שמנת מתוקה 32 אחוז שומן 1 כף סוכר

אופן ההכנה: לתחתית: מערבבים את עוגיות הפתי בר המרוסקות עם החמאה ומהדקים היטב לתחתית הכוסיות. אני השתמשתי בחצי מהכמות והוספתי את היתר מעל לשכבת המוס. מוס לימון: ממיסים מראש את אבקת הג'לטין ומניחים בצד לפחות ל-10 דקות עד שהאבקה נמסה. מחממים בפולסים של 10 שניות במיקרוגל עד שהג'לטין נמס ומרקמו חלק ומבריק. מערבבים בסיר קטן את מיץ הלימון והסוכר ומביאים לרתיחה עדינה. בזרם אחיד דק ומהיר מוסיפים את החלבונים. מביאים את התערובת לרתיחה נוספת תוך בחישה על להבה נמוכה ומסירים מהאש. מוסיפים את הג'לטין לסיר ומערבבים היטב מסננים לתוך קערה. מקציפים את החלבונים עם כף סוכר וקורט מלח לקצץ יציב מאוד. מוסיפים לתערובת החלמונים את החלבונים המוקצפים ומקפלים בעדינות עד לקבלת מוס אחיד. יוצקים את המוס לתוך הכוסיות לפני שמגישים (לא חייב אבל רצוי כדי שהקצפת תהיה במיטבה) מקציפים שמנת מתוקה עם כף סוכר (אפשר ורצוי סוכר וניל) לקצפת יציבה ומזלפים מעל לשכבת המוס.

מאחלת לך שתקבלי הרבה סוכריות...

שי, האחיינית שלי, חגגה בחודש שעבר יום הולדת 4 בג'ימבורי עם המשפחה וכמה חברים מהגן .(כן כן, "קצת" איחרתי עם הפוסט).

וניגש לעוגה- שלכבודה התכנסנו כאן היום:

בסיבוב הראשון כששאלתי את האחיינית שלי איזו עוגה היא רוצה היא אמרה עוגת דינוזאורים. לזה לא ציפיתי...שאלתי את גיסתי מה קשור דינוזאורים עכשיו? האמא הגאה אמרה לי שזה בגלל דינודן או משהו כזה, תכנית טלוויזיה ששי אוהבת. אז התחלתי לחפור בפינטרסט, ומצאתי איזה רעיון נחמד רק שכמה ימים אחרי זה קיבלתי טלפון משרון שאמרה ששי ביקשה עוגת פרפרים ופיות. ואז חשבתי לעצמי, זה נושא קצת יותר הולם לילדה בת 3 שלובשת רק ורוד וסגול. הבעיה היא שלא היה לי מושג איך אני אוציא עוגה כזאת לאוויר העולם. איך אני אפסל פיה מבצק סוכר? אני בחיים לא אצליח ואני לא בקטע של לקנות קישוטים ולהניח על העוגה. בשלב הזה החלטתי לשתול רעיונות בראשה של שי, הרי זה מאוד פשוט לעצב לילדים בגיל הזה את החשיבה. שאלתי אותה: "שי, אולי את רוצה עוגה עם מלא מלא סוכריות בכל מיני צבעים?"

ברור שהיא תרצה! בכל זאת, היא איחלה ביום הולדתה של אמא שלה שתקבל הרבה סוכריות וממתקים. ביקשתי משי לבחור את הצבעים שהיא רוצה ובזה נגמר הסיפור. מזל שכל זה התרחש יומיים שלושה לפני יום ההולדת מה שלא נתן לה מספיק זמן לשנות את דעתה שוב.

רק בת 4 וכבר פיתחה חוש טעם למופת- היא ביקשה את הצבעים סגול, ורוד, תכלת (שיצא קצת יותר טורקיזי) ואדום.
לקראת סוף יום ההולדת הוציאו את העוגה ועם כל העיניים למטרה, התגודדו מסביבה 20 ילדים קטנים וחמודים, מתכוננים וממתינים.

לא עברו 20 שניות,

וברגע ששי כיבתה את הנרות,

ונדלק האור:

לא נשאר זכר לקישוטים של העוגה! הילדים פשוט עפו על זה! כמעט כמו שהם עפו אחד על השני בג'ימבורי. גושים של בצק סוכר נכנסו לפיות של הקטנים האלה! כאילו אימנו אותם לזה. הם יודעים לעמוד ליד העוגה, לחכות שהנרות יכבו ואז יהיה הכי חשוך ולנצל את המומנטום ולשדוד את העוגה! כל הכבוד להם- יודעים מה טוב בשבילם!

ומהי המסקנה מכל הסיפור הזה? ילדים רק רוצים לראות קישוטים על העוגה, לא באמת מעניין אותם איזה, רק שיהיו רבים ובמלא מלא צבעים!

מזל טוב לאחיינית המהממת שלי! אני אכין לך עוגות עד 120, אמן!

פורים שמח!

לפני כמה שנים טיילנו 3 חברות באמסטרדם ושם נתקלתי בפופרטיס בפעם הראשונה.

פופרטיס (Poffertjes) הוא מאכל הולנדי- מיני פאנקייקס שעשויים באופן המסורתי משמרים וכוסמת ומוגשים בליווי חמאה ואבקת סוכר. מרקמם אוורירי וקליל יותר מהפאנקייקים האמריקאים.

 בדומה להרינג, סמים וזונות, באמסטרדם נמצאים בכל פינה דוכנים ברחובות שמוכרים פופרטיס... :-) לנו היה דוכן ברחוב מתחת למלון ופקדנו אותו לפחות 5 פעמים בחופשה הזו.

מאז חזרתי מאותה חופשה מדהימה רציתי לקנות מחבת לפופרטיס ולפני כשנתיים נתקלתי בפעם הראשונה במחבת שכזה ורצתי לקנות אותו. כיום  אפשר למצוא מחבתות כאלו כמעט בכל חנות למוצרי בישול ואפייה.

בפורים הזה לא העלתי תמונה של אוזני המן כיאה לבלוג שמדסכס מאכלים מתוקים. אבך לכבוד החג, בגן של האחיינית שלי שי, ביקשו מהילדים וההורים להביא לגן מאכל שהתחפש. מיד התנדבתי למשימה. גיסתי ואני התלבטנו בין עגבניות שרי שנראות כמו חיפושיות משה רבינו, סנדוויצ'ים בצורת דובי או פאנקייקים בצבעי הקשת (או רעיונות אחרים מגניבים שראינו בפינטרסט...).

בסוף תמיד המתוק מנצח והחלטנו ללכת על הפאנקייקים! כמו גאדג'טים נוספים ולא הכרחיים שקיימים אצלי במטבח, שכחתי מקיומו של המחבת שלי, אותו מחבת שכל כך חשקתי בו אחרי הטיול בהולנד. אותו מחבת שהשתמשתי בו פעמיים בשנתיים האחרונות... אבל כשצריך אותו כל כך כיף שהוא נמצא, חבוי בארון צדדי.

כדי לשדרג את הפאנקייקים של שי לגן, צבענו והקטנו אותם ויצאו כ-70 פאנקייקים ביס קטנטנים, צבעוניים ומתוקים.

פאנקייק זה אולי המאכל שהכי קל בעולם להכין. כשאני צריכה מתכון פשוט וקלאסי, בלי לשבור את הראש יותר מדי, אני נעזרת בחברתי מרתה שאף פעם לא מפשלת.

מצרכים:

1 כוס קמח2 כפות סוכר

שקית אבקת אפייה1/2 כפית מלח

1 כוס חלב

2 כפות שמן

1 ביצה גדולה

אופן ההכנה:

הבלילה:

בקערה קטנה מערבבים ביחד את כל החומרים היבשים- קמח, סוכר, אבקת אפייה ומלח.

בקערה נוספת טורפים ביחד את החלב, השמן והביצה. מוסיפים את החומרים היבשים לתערובת החלב ומערבבים עד לקבלת בלילה אחידה. בשלב זה אפשר להוסיף מעט קמח כדי לקבל בלילה יותר סמיכה (זה מה שאני עשיתי) או להוסיף חלב כדי לקבל בלילה נוזלית.

הצביעה:

כדי לצבוע את הבלילה מחלקים אותה ל-6 קעריות שווה בשווה. אני נעזרתי בכוס מדידה קטנה כדי לוודא שאכן הכמויות שוות. מוסיפים את צבע המאכל לכל קערית ומערבבים את הבלילות.

הטיגון:

את המחבת מרססים בספריי שמן ומחממים. יוצקים בעדינות לכל שקע ככפית מהבלילה ומטגנים עד שבבלילה מופיעים חורים קטנים. כשנוצרים 3-4 חורים זה בדרך כלל הסימן לכך שהצד התחתון טוגן מספיק ואפשר להפוך את הפנאקייקים. בעדינות ובעזרת כפית הופכים את הפאנקייקים. כשהם זהובים משני הצדדים מסירים אותם מהאש.

בתיאבון!

ולזכר אותה תקופה באמסטרדם,  ובגלל שזה בלוג אישי ואני יכולה לשים בו מה שבא לי בלי כל קשר לפוסט עצמו, רקחתי קולאז' קטן של תמונות סרוקות מלפני קצת יותר מ-8 שנים. נירצו'ש, מוקדש לך: