מכירים את זה, שקורה שלא חושבים על משהו תקופה ארוכה, ופתאום במהלך שבוע נתקלים באותו נושא פעמיים, שלושה?
לפני כמה ימים אחי הקטן גיא הראה לי סרטון מדהים על לוויתנים.
באותו שבוע במקרה ראיתי את הסרט Big Miracle. סרט מקסים המבוסס על סיפור אמיתי שבמרכז עלילתו הצלת 3 לוויתנים שנכלאו בקרחונים של אלסקה.
תמיד הייתה לי משיכה ללוויתנים. מסתבר שגם לגיא.
אולי זה התחיל אחרי שהכריחו אותי לקרוא את מובי דיק ולעשות על הספר book report בבית הספר.
או אולי זה בגלל הסיפור של יונה בתנ"ך.
אני זוכרת שראיתי פעם בגיל 14 לוויתן מת בדרום אפריקה על החוף. אבל לא נראה לי שזה היה הטריגר...
ישבתי וקראתי קצת על לוויתנים. הסקרנות רק התעצמה. הגודל שלהם, היופי שלהם. יום אחר אני גם אראה אחד. על אמת. לא רק את הזנב והשפריץ שלו כמו שראיתי בזמנו עם חברתי טל בעיירה הרמנס שליד קייפטאון.
חזרה לגיא אחי.
גיא נוסע ל"טיול הגדול" עוד שלושה שבועות.
אתם יודעים איך זה כשמחפשים את התרמיל בין עשרות תרמילים אחרים בכל אוטובוס וטיסה? תמיד צריך סימן מזהה כלשהו כדי לא להתבלבל. בדרך כלל זה סרט אדום מכוער שעוד 5 אנשים שמו על התיקים שלהם ושוב מתבלבלים.
תפרתי לגיא לוויתן קטן, עם חישוק מחזיק מפתחות בקצה במיוחד לתיק שלו.
ביקשתי ממנו תמונה של הלוויתן בפוזה נועזת כזאת או אחרת בכל מדינה חדשה שאליה הוא מגיע.
את הגזרה לקחתי מהאתר הזה. בחורה נחמדה שמפרסמת כמה גזרות לתפירה עם הסברים.
זה פרוייקט טוב למתחילים כמוני.
השתמשתי בשלושה דגמים של בדים, נקודות, פסים וחלק. אפשר למצוא את הבדים הללו בכל חנות בדים רגילה.
את העיניים עשיתי מכפתורים ישנים שמצאתי ועיגולי לבד קטנים.
